עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

juli

חברים
YN71smooth criminalGhost DogDo what I wantJennyמאור ג'יגלבה
חן חן חןIM AL
אוויר לנשימה-מוזיקה
המסע שלי
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
ג'וני הכלבלב המופלא:-)
לכי תספרי לכולם....
27/09/2017 17:01
juli
אהבה, חתונה, משפחה, כאב, אכזבה, השרדות, אומץ
זה הזמן שלי.
זה הזמן שלי לא לשתוק יותר על דברים שהחזקתי כ"כ הרבה שכבר חשבתי שהם לעולם לא יצאו.
זה הזמן שלי לאחוז חזק חזק באמונה שקיימת אצלי מאז שאני קטנה ולהגיד לעולם- פאק איט!! אתם לא תפגעו בי יותר!
לא משנה מי אתם והכי חשוב- אם אתם משפחה שלי זה יותר ממכוון אליכם.

אני תמיד כותבת על הסערה שהייתה לי בחיים כשאמא שלי נטשה אותי ואחותי עברה לאוסטרליה. כותבת על אבא שלי ששם עליי ז ועל אחים שחושבים עליי בקטנה אבל גם הם עסוקים בחיים שלהם ולמי כבר אכפת ממשפחה, הם התרגלו להיות רחוקים ובמקום לעשות מאמץ הם מאמצים את המרחק לתוך החיים שלנו וככה זה נשאר.
מאז...מאז אני מפנטזת על היום שאחותי תכנס למקום העבודה שלי, למקום בו אני לומדת, ענערף לאן, לאן שאני נמצאת, עם הילדים שלה ותפתיע אותי. אני מוצאת את עצמי חולמת בהקיץ על היום שהמשפחה שלי תתאחד ותפתיע אותי פה בארץ ואני אבכה מאושר ואחבק אותם כ"כ חזק ולעולם לא אעזוב! היום הזה מבחינתי הוא הישג, היום הזה הוא הנצחון שלי ושלנו כמשפחה! היום הזה נמצא בחלומות שלי כבר יותר מעשור ואני תמיד חושבת שככה גם הם.
כבר כמה שנים טובות שאני מפנטזת על החתונה שלי
שברגע שהבן זוג שלי יציע לי אני ארד איתו על הברכיים ואבכה מאושר...
שאצלצל לאמא שלי באמצע הלילה כדי לספר לה והיא כ"כ תתרגש בשבילי שהיא תצרח!
שאבא שלי ואחים שלי יתחרפנו מושר בשבילי ושזה יהיה בין הימים המאושרים בחיי!
התרגשתי.....
לא עיכלתי ואני עדיין לא מעכלת שאני מאורסת!!
לא ירדתי איתו על הברכיים כי הייתי קצת בשוק וזה קרה במקום הכי יפה בעולם- בקאריביים !!

הרגשתי שאף אחד לא מתרגש בשבילי.
הרגשתי קינאה בבן זוג שלי שמקבל אהבה מהמשפחה שלו ואני לא קיבלתי כלום.
אחותי כתבה לי מזל טוב בשתי מילים
אחי התכתב איתי קצת בוואטסאפ ואמר לי שהוא לא מרגיש טוב כאילו שיש תירוץ ללמה לא הרמת טלפון!!! אחרי שנתתי לך את כל החיים שלי !!
אמא שלי רק עושה לי סרטים מהרגע שהציעו לי ומאיימת עליי שלא אעז להתחתן בלעדיה לידי (היא גרה בברזיל)...
אבא שלי אמר לי מזל טוב כזה וחייך בקטנה.
חברות שלי גם לא הרימו טלפון.

אני הבטחתי לעצמי שלא אתן לזה להשפיע עליי. לפני שחבר שלי הציע לי אמרתי לו תמיד שאין מצב שאני אתחתן בלי המשפחה שלי! אם הם לא מגיעים לארץ מעדיפה לא להתחתן אבל במחשבה שניה למה שאני אעשה את זה לעצמי?
אני גידלתי וביגרתי את עצמי במדינה הכי קשה בעולם הזה.
התמודדתי עם דברים משמעותיים בחיי ודברים שבנאדם אחר היה נופל ולא קם והכל עברתי לבד לגמרי! לא היה לי מעולם מישהו לצידי שתמך בי.
כי להגיד לי- ג'ולי יהיה בסדר.... זה יותר מזלזל מלא להגיד כלום.
אני קצת כאובה.... זה כמו סגירת מעגל שאתה מצפה לה כל החיים והיא נסגרת בצורה עקומה. זה כמו בועה שמתנפצת לך בפנים.
תמיד הכנתי את עצמי למילה- לא. אף פעם המילה הזו לא הפתיעה אותי....גם כשזה הפתיע אותי לא באמת הייתי מופתעת. מרוב המכות שקיבלתי מהחיים האלה אני תמיד מוכנה דבר הגדול הבא שיגיע, לסערה הבאה, למלחמה הבאה, ל-לא הבא.

אני יכולה להגיד שזו נראה לי בין הפעמים הבודדות בחיי שאני מרגישה שקיבלתי סטירה כ"כ חזקה לפנים שמרוב העוצמה שלה אני לא מעכלת בכלל את ההפתעה.
יש מצב שאהיה לבד בתהליך של החתונה.....יש מצב גם שלא.
יש מצב שיהיו ריבים בין אמא שלי לאשתו של אבא שלי או לאבא שלי ה' יודע רק מה יהיה.
אבל אני לא אתן ליום שלי להיות מוקף צביעות.....מוקף באנשים שלא באמת רוצים להיות שם הם רק שם כי הם מרגישים שזה חובה. לא רוצה שאנשים ישבו בבית ויבכו על זה שקיבלו הזמנה כי כואב להם בכיס. לא רוצה שזה יהיה נטל על אפח'ד.
רוצה שזה יהיה היום המאושר בחיי!
רוצה לבכות מהתרגשות, רוצה לראות מסביבי אהבה.
רוצה לראות את ערן מאושר ולהיות מושפעת מהאושר שלו שמחזיק אותי כרגע עם כל מה שאני עוברת.



אני מתחתנת:-)

4 תגובות
הרבה זמן לא כתבתי...
26/08/2017 10:09
juli
מדינה, דת, גזענות, אכזבה, רגשות, התמודדות
לפעמים אני רוצה לכתוב ואני לא נמצאת במקום הנכון אז אני מריצה בראש את מה שאני רוצה להגיד ומדמיינת את עצמי כותבת ואומרת את זה בקול וזה נשמר לי בראש עד שזה נעלם.
הרבה זמן רציתי לכתוב אבל זה תמיד בא לי כשאני כועסת או עצבנית ואז אני נרגעת..

ההישרדות פה היא לא קלה. לפעמים זה מרגיש שהתקופה שהייתי נערה בודדה כאן הייתה קלה יותר מעכשיו. כשאתה צעיר שומדבר לא יכול לעמוד בפנייך או לעצור אותך. הרגשתי שאני הכל יכולה, יכולתי לספוג דיבורים, צבא, רווחה, אבא שאיכזב, אמא שאיכזבה וגם אחות.
שומדבר לא נגע לי בלב כי הדחקתי אבל כנראה שכשמדחיקים סתם דוחים את זמן ההתמודדות ועכשיו מגיע הזמן הזה כשאני הכי לא מסוגלת .

קשה לי לקבל דברים.
אני רוצה שיהיה צדק , אני רוצה שיכבדו אותי ואני רוצה שוויון. אני לא יכולה לעצום עיניים כשיש הפליה, לא יכולה כשפוגעים במישהו חלש, לא יכולה להתמודד עם אנשים שחושבים שהם יותר טובים ממני ולא יכולה להתמודד עם תחרות לא בריאה.
אני גרה באיזור בני ברק, יש פה רק חרדים. אני וחבר שלי גרים כאן כבר שנתיים ולא מזמן חתמנו על חוזה חדש לעוד שנה וכנראה שזו הייתה טעות אבל פה במדינה הזו כשמציעים לך משהו שהוא לא יקר ברמות אבסורדיות אז אתה קופץ על זה בלי לחשוב.

אני לא יכולה להתמודד עם המילה זונה. גם אם היא מגיעה בשפה אחרת זה לא מעניין. אחרי כל מה שעברתי בחיים שלי אני לא אתן לאיזה כלומניק לקרוא לי זונה כי זה קל להגיד את המילה זונה, אבל אמא שלו זונה אם היא הביאה לעולם בנאדם כ"כ פתטי.

אני מוכרת בגדי ים, ירדתי לדואר עם שמלה ארוכה כדי שלא יפגעו בי פיזית על זה שאני חשופה. הלכתי לדואר ולבנק עשיתי את הסידורים שלי, בדרך חזרה הרגשתי שמישהו הולך אחריי ובשניות הוא נצמד אליי מאחורה אל האוזן וקרא לי מכוערת. הרגשתי את הנשימות שלו עלייי ואז הוא רץ וברח. באותו הרגע התחלתי לרעוד כי כמו שאני מכירה את עצמי יכולתי לרוץ אחריו לתפוס אותו ולתת לו פצצה כי נמאס לי מהחרדים החרדתיים האלה שחושבים שהכל שלהם אבל אז דמיינתי סיטואציה שאני באה אליו וכל החרדים מתאגדים ומרביצים לי ואז זורקים אותי באיזו סמטה שאף אחד לא ידע איך למצוא אותי.
הסרטים שעוברים לי בראש זה סרטים שאני אוכלת מרוב הפחד לחיות במדינה הזו.
ילדים עם סכינים, ערבים שצצים משומקום, ובנוסף יהודים חרא שמתנהגים יותר גרוע מערבים.
הלכתי הבייתה נסערת ונזכרתי שלא מזמן קרה לי אותו מקרה אבל עם ילד בן 8-12 שקרא לי זונה ביידיש. ילד שיכולתי לתפוס אותו מהאוזניים ולמרוח לו פלפל על השפתיים כמו שעשו לי כשהייתי קטנה כשהייתי מנבלת את פי.
ההורים האלה מלמדים ככה את הילדים שלהם הם צריכים להתבייש שהם שונאים ערבים כי הם בדיוק כמוהם!
הם מלמדים ילדים לשנוא יהודים מגיל אפס וחרדים אותו הדבר- אני יהודיה! והם שונאים אותי כי אני לא שמה פאה כמו אמא שלהם שאין לה חיים והיא חיה לפי אמונה שלא קיימת.
בתורה לא כתוב לך תקלל אנשים שהם לא כמוך, לא כתוב להטריד מינית ילדות קטנות, לא כתוב לשנוא כמו שלא שנאת מעולם!

ה' רוצה איחוד בין העמים, ה' רוצה טוב- ואנשים חרדים חרדתיים זה לא טוב !!!

פעם אמא שלי רצתה לקחת אותנו מכאן ולהחזיר אותנו לברזיל. אני לא נתתי לה, נלחמתי בזה כי לא רציתי לעזוב את ישראל. העדפתי להישאר כאן לבד כדי להתגייס לצבא והיום אם יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור הייתי מחזירה. הייתי חוזרת לברזיל שם בטוח הייתי רגועה, הלב שלי לא היה דופק כ"כ מהר, הדם שלי לא היה מבעבע מעצבים.
לא הייתי צריכה לעשות בדיקות של תפקודי ריאה כי אני לא מצליחה לנשום מלחץ ועצבים, לא היו עושים לי הולטר לב בגיל 30

לא כיף פה.

כל מקום שאני הולכת אני נתקלת במשהו אחר שמוציא אותי מהכלים. ואתם חושבים שאני בטח טמפרמנטית ואולי כן אבל אין איך לבורח מזה כאן.

אני מרגישה שבשנים האחרונות אנשים נהיו פה טמאים. צמאים לכסף ולחומר, אנשים לא רואים בעיניים לא אכפת להם מכלום ושומדבר הם רוצים רק כסף והצלחה ולא אכפת להם ממי שנמצא בדרכם. חברים הם כבר לא חברים,
מכרים נשכחים מאוד מהר מהראש והמלחמה היא בעצם בינינו לבין עצמנו וכבר נהיה מחריד לחיות כאן.

2 תגובות
משפחה?
17/12/2016 00:55
juli
משפחה, כאב, חיים, געגוע, אכזבה, הישרדות, אהבה
היום אני אכתוב על משפחה. נמאס לי מההתייפיפות שמשפחה זה הכל וגם כשמישהו מתנהג לא בסדר עדיין צריכים לסלוח כי זו משפחה.

מעולם לא חוויתי הרגשה לכשיש סבא סבתא ודודים.
הילדים של דודה שלי מצד האמא וגם הילד של דוד שלי מכירים היטב את סבא וסבתא שלהם, אנחנו לא.
מעולם לא קיבלתי מהם מזל טוב לאחד מימי ההולדת שלי או אפילו מתנה. לא קיבלתי אפילו שיחת טלפון אחת כשעברתי תאונת דרכים שהפכה לי את החיים וגם לא כשהתגייסתי לצבא או השתחררתי. מעולם לא היו שם בשבילי כשהייתי בדאון או כשאמא שלי ואבא שלי התגרשו ורבו עלינו בבית המשפט. לא היו שם כשאמא שלי קמה ועזבה וגרמה לי להרגיש בגיל 17 מזה החיים האמיתיים בחוץ.
לא היו שם בשבילי אף פעם ולעולם לא ציפו שיהיו.
הם היו הורים גרועים לאמא שלי. עשו הפליות בין הילדים שלהם, קיפחו את אמא שלי ולמול עיניה נתנו הכל לאחים שלה. הם עדיין עושים את זה למרות שסבתא שלי נפטרה לפני שלוש שנים.

אני עברתי שינוי בחיים שלי שגרם לי להפסיק למרוד ולהתחיל להבין ולסלוח.
חלמתי על משםחה, תמיד ראיתי את החברים שלי עם המשפחות שלהם בחגים ובשבתות, בחתונות הכל תמיד שמח כשיש משפחה גדולה, בכל האירועים תמיד יש סיבה לאיחוד וזה נראה כ"כ מובן מאליו לאנשים שיש להם אבל אלה שאין להן תמיד מרגישים צביטה כשמישהו מזמין אותם לעשות שבת או חג...
אני את רוב החגים מגיל 17 עברתי לבד. תמיד הזמינו אותי משפחות של חברים שממש רצו לארח אותי כדי שלא אהיה לבד אבל אני במקום להרגיש טוב בחברתם הרגשתי נורא וכאב לי כל פעם שהייתי מתארחת אצל מישהו עד שהחלטתי שזהו, אני מעדיפה להיות לבד ולעשות שיחות בסקייפ עם המשפחה ולפחות אני איתם.

רציתי שהמשפחה שלי יסתדרו ביניהם, שיהיו לי דודים וסבים בקשר איתי. רציתי שיבקרו אותי ולבקר אותם, רציתי שיתקשרו לשאול לשלומי כל שבוע ושלי יהיה גם למי להתקשר. אבל הכל חלומות כי המשפחה שלי מצד האמא הם אנשים קרים שחושבים על כסף כל הזמן ואין מבחינתם דבר שנקרא אהבה טהורה, אצלם החיוך עולה כשמדברים על כסף ונמחק מיד אחרי זה. אצלם חיבוק זה לא משהו שצריך לתת כל הזמן וזה גורם לי להבין את אמא שלי, היא חיבקה אותנו כל החיים, היא הרעיפה עלינו אהבה, חינכה אותנו עם חום ואהבה ונתניה ענקית. ואני מודה לה על זה!

מצד האבא יש משפחה מאוד חמה ומאוד גדולה אבל איתם לא היה לי קשר מעולם, עכשיו אני מנסה בצעדים קטנים להיקשר אליהם ולהכיר אותם כי זה חשוב לי וגם להם. הם לא מכירים אותי אבל כל הזמן נדהמים לראות אותי בתמונות, ושואלים עליי כל הזמן. הם מתרגשים כשהם רואים אותי בסקייפ ואפילו ירדו כמה דמעות. יש לי המון בני דודים שמתים להכיר אותי ואני אותם וכזו אהבה אני רוצה לכזו אהבה השתוקקתי.

החלטתי לפרוק כי היום קרה משהו שלא חשבתי שיקרה, מן דבר כזה שכמה שהוא לא אמור להזיז הוא כן, הוא דוקר כזה את הלב וגורם לי לחשוב על כל עניין המשפחה הזה מחדש.

שנה שעברה טסתי לבקר את אמא שלי בברזיל עם הבן זוג שלי. אמא שלי לפני הטיסה ממש רצתה שנסע לסבא שלי בריו ונתארח אצלו עשרה ימים, אני לא רציתי וסרבתי בתוקף אבל אמא שלי התעקשה וגרמה לי להבין שאני צריכה את זה והגיע הזמן לפתוח דף חדש עם המשפחה ולתת צ'אנס. אני לא אגיד שהשתכנעתי, אני תמיד הרגשתי שאין לאנשים האלו תקנה והם בחיים לא יגרמו לי להרגיש נאהבת אבל רציתי לדעת שאני טועה, ורציתי מאוד לרצות את אמא שלי אז הסכמתי. 
היינו אצלו עשרה ימים אולי יותר, כשהוא פתח את הדלת, ראיתי אותו אחרי 20 שנה שלא ראיתי אותו פלוס מינוס, הוא לא חיבק ולא קיבל אותי בברכה, הוא הושיב אותי בסלון מול אמא שלי וחבר שלי ושטף אותי במשך יותר משעה על זה שאני לא הייתי בקשר וכמה שאני לא בסדר שאני לא נותנת אהבה למשפחה ושאני צריכה להבין את מהות המילה משפחה ושיש לי משפחה תמיד ותמיד אוכל לסמוך עליכם....קנה אותי, היו דמעות. לא יודעת למה, האמנתי לו כי הרגשתי שינוי בעצמי ונתתי לו צ'אנס. הוא גם הפתיע את אמא שלי ואת בן הזוג שלי ששמע הרבה סיפורים על כמה שהוא חרא בנאדם . הוא אירח אותנו ממש יפה, הרגשתי שיש לי סבא. הוא קרא לי נכדה שלי וחיבק אותי..זה היה נראה אמיתי.

מהרגע שעזבתי את הבית שלו הוא לא דיבר איתי יותר, גם עשטסתי הוא לא בא להיפרד. מאז שחזרנו לארץ עברה כמעט שנה ובכל שישי אני שולחת לו מיילשל שבת שלום ושואלת לשלומו והוא מעולם לא השיב לי מייל. הוא ושלח לי רק מיילים של הודעות תפוצה ושומדבר אינו אישי אליי.
נעלבתי אבל מה אני אעשה? לא כעסתי....אמרתי לעצמי שבטח הוא עסוק ואין לו זמן למרות שבינינו, הבנאדם כל היום במיילים.

לפני כמה ימים כתבתי לו מייל, כתבתי לו על זה שאני מאוכזבת מכל מה שנאמר כשהייתי אצלו הבבית. כתבתי שאמא שלי בברזיל רחוקה מהילדים שלה והיא צריכה אותו והוא לעולם לא שם בשבילה והייתי מאוד מנומסת .
הוא לא ענה לי.....מפתיע?
אחרי כמה ימים הוא שלח מייל שכלל בו גם את אחותי ואחי וכמובן את אמא שלי כתב לכולם שבת שלום ואיחל איחולים לבביים ובסוף כתב- ג'ולי אני עדיין לא אגיב לך על ההודעה שכתבת לי כי אני עדיין מעכל אבל כשאירגע אכתוב לך.... למה לעזאזל אתה משת את כל המשפחה שלי? מה שכתבתי לך זה אישי ביני ובינך מה הם קשורים לזה?
הגבתי לו ולכל המשפחה ואמרתי שאני חושבת שזה חוסר כבוד שהוא שולח את זה לכולם ופגוע בפרטיות שלי ואמרתי גם שאין צורך להגיב למייל כי אין כ"כ מה לומר ושאני לא נעלבת. אם היה לו משהו נחמד להגיד לי הוא כבר היה עונה מזמן, הוא לא מכבד אותי ולכם לא טרח אפילו לענות לי....הכל בסדר...
ההתכתבות נמשכה ממש עוד טיפה ואז לא ענה לי ולא עניתי לו והוא פשוט דיבר עם אמא שלי ואמר לה שהבת שלה זונה. זה קרה היום.

אני לא מופתעת שהוא צלצל ללכלך עליי כי הוא בנאדם שלא יודע להתמודד עם המציאות אז הוא עושה דרכים עקיפות, אני מופתעת שהוא יגיד דבר כזה לאמא שלי- הבת שלך זונה.....והוא אבא שלה.


אז כן...לפעמים קורים לנו דברים הזויים בחיים שאנחנו בוכים ולא מבינים למה זה קורה לנו נכון?
אני תמיד אמרתי לעצמי שאני רוצה גם קשר עם סבא וסבתא ודודים...ולא הבנתי למה ה' לא גורם לזה לקרות.
ועכשיו אני מודה לה' שהרחיק ממני את האנשים שלו הייתי איתם בקשר כנראה היו עושים לי נזק.

ליל"ט
0 תגובות
לזכרך נסיכת עולם...
15/12/2016 21:38
juli
פרידה, אסון הכרמל, מלאך, זכרונות, אהבה, כאב
את הפוסט הזה אני רוצה להקדיש לזכרה של בחורה צעירה שהייתה מאוד קרובה לליבה של אחותי ובכלל של כל המשפחה שלנו. קוראים לה איילה יפרח ז"ל, היא נהרגה באסון הכרמל באוטובוס הצוהרים בדרכם לפנות אסירים מכלא דמון, בדרכם להציל חיים קיפחו את חייהם.

עלינו לאץ בשנת 1993. אני הייתי בת 6 אחותי רק בת 11. אני מתארת לעצמי שבשביל אחותי המעבר היה יותר קשה מכיוון שהיא הייתה יותר בוגרת מאיתנו, היו לה כבר חיים חברתיים בברזיל ופה לא הייתה לה שפה ובגיל הזה ילדים קצת יותר נוקשים כלפיי זרים ובכלל כלפיי ילדים אחרים.
עלינו ישר לקריית ים שבקריות, נכנסנו למרכז קליטה וישר לבתי הספר ולגנים.
אחותי מיד התחברה עם איילה....איילה הייתה ילדה כ"כ חמודה עם לב רחב מאוד וחוש ההומור שלה פשוט כבש אותנו מהשנייה הראשונה.
היא קיבלה את אחותי כ"כ יפה, הכירה לה את כל החבר'ה והפכה אותה לאחת משלהם. לימדה אותה את מה שצריך והן נהיו החברות הכי הכי טובות.
אני זוכרת שאיילה גם הייתה כמו אחותי הגדולה, היא תמיד הייתה משחקת איתי ומקדישה לי זמן כשהייתה באה אלינו. הייתה מתקשרת ומנהלת איתי שיחות ארוכות.....היא אהבה אותי ואני מאוד אהבתי אותה.
עברנו משם ואני ראיתי אותה רק פעם אחת אחרי ,אחרי הרבה שנים באילת כשהיא עבדה שם בסופר פארם ואני נסעתי לראשונה בכיתה ח עם חברות. הלכתי לבקר אותה שם וזה היה ממש ממש נחמד!!
אחותי עברה לגור בחו"ל לפני יותר מעשר שנים והן שמרו על קשר גם מרחוק...


לפני שש שנים חזרתי מהעבודה עייפה מאוד, פתחתי ערוץ 2 וראיתי שיש מהדורת חדשות באמצע היום, הבנתי שבטח היה משהו...

ראיתי שיש שריפה גדולה בכרמל ווכל המדינה על הרגליים והשארתי את הטלוויזיה דולקה תוך כדי שאני במחשב עושה את העניינים שלי ופתאום ברקע אני שומעת את השם של איילה.
איילה יפרח מבחינתי יש רק אחת, שמעתי את השם שלה ולא האמנתי שאני שומעת את זה. לא האמנתי שהיא נמצאת באוטובוס הארור הזה במקום הארור הזה ביום הארור הזה. חשבתי שאני מדמיינת וישר חשבתי על אחותי....איך אני אספר לה את זה....
אחותי גרה באוסטרליה ויש שם הבדלי שעות . לא רציתי לבשר לה לפני שאני מוודא שזו איילה שלנו למרות שההרגשה שלי כבר הסגירה הכל .
נכנסתי לכל מיני כתבות באינטרנט ובכל מקום אמרו דברים אחרים, במקום אחד אמרו שהיא מאילת ובשני מהקריות הייתי נורא מבולבלת ואז הבנתי שזו היא .

איילה יפרח ז"ל.

צלצלתי לאחותי ובישרתי לה את הבשורה הנוראית וגם לאמא שלי, הן לא האמינו.....זה היה יום עצוב מאוד ואני לא אשכח אותו בחיים.

איילה יפרח, היא מלאך מהמם והיא ההוכחה שמלאכים אכן קיימים על פני האדמה.  היא הייתה אור בחייהם של הרבה אנשים ואני בטוחה שהיא מאירה את דרכם של כולם מלמעלה.

איילה נסיכה שלנו, היית גדולה ממני בחמש שנים והלכת לעולמך בגיל 28....תישארי צעירה לנצח נסיכה.
אנחנו אוהבים אותך מאוד יפה שלנו ומקווים שאת בסדר שם למעלה!

בטוחה שעוד נתראה....

נוחי על משכבך בשלום יפייפיה....אוהבת אותך

6 שנים לאסון הנורא....
0 תגובות
החנות שלי:-)
03/12/2016 15:41
juli
בגדי ים, ביקיני, חנות, בנות, קיץ
החנות הברזילאית שלי!

האתר קצת צנוע בל האיכות מעולה ובגדי הים מהממים!!!!!
אשמח שתכנסו להתרשם ועל הדרך תרכשו ביקיני ברזילאי מהמם:-)
0 תגובות
משפחה
03/12/2016 10:14
juli
משפחה, כאב, מרחק, סלחנות, סבלנות, שטחיות, אהבה
אני לא יודעת איך להתחיל לכתוב את מה שאני רוצה . אני יכולה להתחיל בזה שתמיד הרגשתי שמשפחה זה הדבר הכי אמיתי והכי חזק שקיים בעולם. עם כל מה שמזוייף, וכל מה ששטחי בעולם הזה שלנו- הדבר היחיד שנשאר צנוע ואמיתי הוא המשפחה.

אני עדיין  מאמינה בזה ועם כל מה שעברתי עם המשפחה שלי אני רק אוהבת אותם יותר ומתפללת כל יום שנתאחד שוב ונהיה משפחה כי להיות רחוקה מהם גומר לי את הלב.
כמו לכל אחד, גם לי יש משפחה אחת מצב האמא ומשפחה אחרת מצד האבא. לצערי לא זכיתי בילדותי להכיר את המשפחה של אבא שלי כי הם גרו בארגנטינה ואני הייתי שם רק פעם אחת לפני שעלינו לארץ, זה היה בגיל 5. המשפחה שלי מהצד של אבא הם אנשים צנועים, כפריים כאלה שכל מה שחשוב להם זה הביחד, והם כ"כ מאוחדים שזה מדהים.
סבתא וסבא שלי נפטרו לפני כמה שנים בודדות ואני הרגשתי מאוד רע שלא יצא לי לראות אותם ולהכיר אותם לפני כי תמיד ייחלתי למשפחה גדולה. לאבא שלי יש שישה אחים ומלא אחיינים וכולם גרים באותו איזור והם תמיד ביחד חוגגים כל דבר אפשרי. מאוד מאוד צנועים אבל כל הזמן צוחקים בקולי קולות ומחייכים וחוגגים את החים האלה ואני כ"כ רציתי את זה בחיים שלי גם.

גם עם המשפחה מצד האמא לא היה קשר אבל אותם הכרתי טוב מדי, ואני כנראה עשיתי את ההחלטה הנכונה בחיי של לחתוך כל קשר עם כל אחד מהם כי הם פשוט אנשים שלא ניתן לתאר במילים.

המשפחה מצד האמא הם אשכנזיים, מכירים את זהנכון? פה במדינת ישראל לא חסרים אשכנזיים- אפשר לתאר אותם כאנשים שטחיים שכל החיים שלהם רק דבר אחד מעניים אותם וזה הכסף. הם ישחקו אותה "משפחה" אבל ברגע שכסף יכנס לתמונה הם מסוגלים לרמוס כל אחד אפילו את האמא.
אני לא יכולה להתחיל לדבר על כל הסיפור מההתחלה כי לסיפור לא יהיה סוף ולא יהיה מה לכתוב בספר שלי אבל אני אגיד לכם שמעולם סבתא שלי ז"ל לא התייחסה אליי כאל נכדה. גם סבא שלי לא וגם דודים שלי לא.
לאמא שלי יש שני אחים ביולוגיים והם תמיד היו המועדפים על האמא שלה. אמא שלי עברה התעללות קשה מצד אמא שלה כל החיים, לא רק כשהייתה קטנה- כל החיים האישה הזו התעללה פיזית ונפשית באמא שלי עד שהגעתי לגיל שיכולתי להתערב ולהגיד לה כמה דברים שחשבתי עליה.
אמא שלי גרה בברזיל, אני גרה בישראל, אבל כל פעם שטסתי אליה אמא שלה הייתה רבה עם אמא שלי על זה שאני לא הייתי מבקרת אותה בביקורים שלי בברזיל. ויום אחד גם אחות של אמא שליהייתה אצלה כשאני הייתי בברזיל (דודה שלי היא השטן בהתגלמותו והיא גרה בגרמניה) היא צלצלה אליי כדי לריב איתי ועם אמא שלי שאני לא מגיעה לבקר ואני אמרתי לה בפנים שהיא לא דודה שלי והשנייה לא סבתא שלי ואני לא צבועה. לא ראיתי את אמא שלי ארבע שנים ובאתי לברזיל כולה לחודש- אין מצב שאני עוזבת את אמא שלי לשניה אחת כדי להיות איתכן.....באתי לראות את אמא שלי.
עברתי תקופה מאוד קשה במדינת ישראל אחרי שאמא שלי עזבה, ואני לא אשקר פעם היינו בקשר יציב עם המשפחה של אמא שלי- יותר נכון עם דודה שלי אבל האישה הזו רעה והם כולה משפחה של אינטרסנטים. הם ידעו שאני לבד פה ונקלעתי להרבה מצבים שלא היה לי כסף לאכול או קורת גג והם בחיים לא הרימו אליי טלפון כדי לשאול לשלומי.
אני כותבת כאן עכשיו כי קשה לי להבין איך בנאדם יכול לשנוא כ"כ חזק ושומדבר לא מרכך את הלב שלו. גם אני בנאדם שמתעצבן וכועס ואני יכולה להגיד לכם שלפעמים אני כ"כ כועסת על מישהו שאני מרגישה שהלב שלי יוצא מהחזה מעצבים ואז הבנאדם הזה מדבר איתי ואני נרגעת כי אני סלחנית ויש לי לב.... בחיים לא חשבתי שבמשפחה יכול להיות קרע כ"כ גדול שכל כולו סובב סביב כסף.

סבתא שלי מצב האמא נפטרה לפני כמה שנים וכשזה קרה שני הילדים שלה פתחו מלחמה מול אמא שלי כדי להוציא מאמא שלי את כל מה שיש לה מבחינת ירושה. 
דודה שלי התחתנה עם מישהו עשיר והם גרים בגרמניה וחיים ממש טוב, דוד שלי התחתן בגיל 40 גם עם מישהי שיש לה כסף אבל בלי קשר לסבתא שלי היה הרבה כסף והיא נתנה לו ולדודה שלי הכל ולאמא שלי היא נתנה כמה גרושים רק כדי לצאת מידי חובה היא אישה שעושה אפליות.
אמא שלי שתחיה היא אישה צנועה, גרה בדירת סטודיו בברזיל, חיה חיים צנועים מאוד ובחיים לא היה לה הרבה כסף גם בחיים לא קיבלה עזרה כלשהי מאמא שלה העשירה או מאבא שלה העשיר. ועכשיו אמא שלה הורישה לה מעט מאוד ואחים שלה נלחמים בבית משפט כדי להוציא מאמא שלי את המעט שיש לה.
ואני פה, בישראל, רחוקה מאמא שלי וללא כל אפשרות כלכלית להיות לידה ולעזור לה לעמוד מול שני השטניים האלה שקורצו מאיזשהו חומר שנקרא- שנאה.
וזה מכעיס אותי, כי אמא שלי שם לבד, מוקפת במשפחה שאי אשר באמת לקרוא להם משפחה. כל אחד תקוע בתחת של השני , כל אחד בוחר את הצד שיש בו יותר כסף. אפילו סבא שלי הוא עורך דין מאוד מצליח בברזיל רואה את הכל מהצד ולא אומר מילה. רואה את הבת שלו סובלת וממשיך את החיים שלו כרגיל ....

אז אני עדיין מאמינה במשפחה, מאמינה בצניעות ובדבר יקר מאוד שנקרא אהבה, אהבה שאתה נולד איתה כי אתה נולד עם משפחה בנויה. אבא שלי מכעיס אותי הרבה פעמים, למשל כשהוא לא יודע מתי נולדתי בכלל ובת כמה אני, כשבחיים לא קיבלתי ממנו מתנה ביומהולדת, טו אולי פעם אחת או פעמיים.... אני צריכה להתקשר אליו כמה ימים לפני היומהולדת שלי כדי להזכיר לו שיש לי יומהולדת כי אם הוא לא יתקשר אני נורא איפגע.
או למשל כשלא מתאים לו לענות לי לטלפון הוא פשוט מסנן אותי, או כשאני צריכה בדחיפות את עזרתו הוא לא פנוי בשבילי אבל אני תמיד תמיד זמינה לכל דבר שהוא צריך ממני.
למשל בכל החגים מגיל 17 שאמא שלי עזבה שאני חוגגת לבד בבית שלי ומכינה איזה שניצל מוכן במיקרוגל והוא אפילו לא מזמין אותי לעשות איתו ועם המשםחה שלו חג. למשל כשאני צריכה להתחנן אליו שיבוא לחגוג איתי איזה שישי אחד או חג כלשהו והוא לא בא כי הוא כמובן מעדיף להיות עם המשפחה שלו....
או אולי שהוא בא לבקר אותי פעם באף פעם לחצי שעה ואשתו כל שניה מתקשרת כי מפריע לה שהוא איתי והוא אומר לי להיות בשקט כדי שהיא לא תשמע שהוא אצלי.... אבל הוא תמיד יהיה אבא שלי, ואני אסבול את הכאב הזה בלב אבל לא ארחיק מעצמי את המשפחה שלי כי זה הדבר האמיתי היחידי שקיים!
זה הבנאדם שביחד עם אמא שלי הביאו אותי לעולם ואולי הם לא היו מוכנים להיות הורים, אבל אני חושבת שיצאתי בלי ע הרע מחונכת היטב ומספיק אנושית כדי לדעת לסלוח גם כשלא מבקשים ממני סליחה, אני יודעת לשים את הראש בכרית ולפרוק את כל הכאב שאני עוברת אבל לא לעבור את הגבול כדי לא לאבד את מה שבאמת יקר וחשוב בחיים האלה.
שום כסף לא יקנה לי משפחה, שום כסף לא יגרום לחיוך שלי להיות אמיתי בלי טיפת שטחיות. 
המשפחה שלי רחוקה ממני אבל אני כל יום חושבת על כל אחד מהאחים שלי ועל אמא שלי ואפילו שאני לא מכירה כ"כ את האחיינים שלי גם אותם אני שומרת קרוב ללב שלי.

מה אני אגיד לכם..... יש אנשים שפשוט לא מבינים את מהות החיים.
1 תגובות
לאן נעלמה האנושות
29/11/2016 21:09
juli
גזענות, נוכלים, רוע, אמונה, גועל נפש
אתמול ראיתי כתבה בערוץ 2 על מוהל נוכל שבזמן האחרון מתברר שיש הרבה מאוד חרדים שמתנהגים בצורה שאינה מתקבלת על הדעת.
אף פעם לא הבנתי בן אדם שחושב שהןא יותר מאמין ממני בגלל שהוא דתי ואני לא. לא הבנתי למה כדי להאמין באלוהים צריך לכסות את כל הגוף בבגדים גם כשחם נורא, ולמה אם אני לובשת מכנס קצר בקיץ או ביקיני בים אני נחשבת לחוטאת ולא צנועה.
מאז שאני קטנה אמא שלי לימדה אותנו שכל יום בלילה לפני השינה צריך להתפלל ולהודות לאלוהים ולבקש סליחה אם חטאנו. "שמע ישראל"... כל לילה לפני השינה אני מתפללת וכך גם יעשו ילדיי. אף אחד לא יודע את זה עליי ואני לא צריכה שידעו כיא ני עושה את זה מהאמונה שלי ולא כי מישהו חייב אותי לעשות. אני גרה באיזור של חרדיים.
הם תמיד מסתכלים עליי מוזר כשאני יורדת למטה למכולת או סתם לטייל עם הכלב. והכלב? זו בכלל מכה אצלם, הם אומרים שכלב זו חיה טמאה וכך הילדים שלהם לומדים שצריך לפחד מכלב ואם ילדים קטנים עוברים לידי ומתלהבים מהכלב החמוד שלי אז ההורים שלו מושכים אותם מהר. איך אפשר לקרוא לכלב חיה טמאה?
כלב זה הרי הדבר הכי טוב שקרה לאנושות!!

אבל עזבו אני סתם כועסת ולא שקטה בגלל כל הכתבות שיש בזמן האחרון על החרדים , על אונס והתעללות ועוד הרבה כתבות שלא מצאו חן בעיניי וגם מנסיוני האישי איתם כשאני יורדת לרחוב ורואה אךי הם מתייחסים אליי ובכלל אל נשים. אני אכתוב על כך פעם אחרת....

אתמול הכתבה על המוהל החרידה אותי.

איך בנאדם ש"מאמין" יכול להתנהג ככה בגזענות?
למה לקרוא לאתיופים הכושים האלה ולמה לעשות הבדלה בין אתיופים אריתראים וישראלים? הם לא בני אדם?
ככה הילדים שלנו צריכים לגדול? על הערכים הנוראיים האלה שהאנשים הבלתי נסבלים האלה מחדירים להם לראש? הרי זה הדור של מחר וככה יתנהגו הילדים של אותו איש שםשוט מתנהג בצורה מחריפה כלפיי אנשי המיעוטים.
 האם בנאדם חרדי לא יודע מה היה בשואה?  האם הם לא למדו כלום? ונכון...בטח פה מישהו יגיב או יחשוב על ההכללה שאני בטח עושה ולא כולם כאלה אבל בואו נודה באמת- הרוב כאלה והרוב חושבים ככה ולמה לעזאזל אני צריכה להרגיש נחותה ליד בנאדם חרדי?
החברה הכי טובה שלי היא אפרו אמריקאית ולמה אני צריכה להרגיש שבנאדם כזה יתייחס אליה ואל הילדים שלה ככה?
אני יכולה להגיד לכם שה"כושים האלה" הם הרבה יותר אנושיים מכל יהודי ומכל חרדי רשע שהכרתי!!!

תודה

1 תגובות
מוזר
18/11/2016 14:41
juli
למה, ישראל, מנטליות, חיים, כסף, מירוץ
אנשים במדינה הזו חיים בהכחשה. או שאולי אני לא מצליחה להבין את דרך החיים של המדינה הזו.
אמנם אני חיה פה כבר 23 שנים אבל לא הצלחתי עדיין לתפוס את קו המחשבה של מרבית האנשים פה. אני הרי מגיעה ממדינה ענייה שכל מה שיש לאנשים על הפנים זה חיוך אפילו אם הם חיים ברחוב.
האנשים במולדת שלי הם אסירי תודה, הם גרים ברחוב עם התינוקות שלהם, ללא קורת גג ולעיתים קרובות גם ללא אוכל....
הם מחייכים ואומרים לך בוקר טוב גם אם סתם חלפת על פניהם ברחוב ולא תרמת להם כלום.

בברזיל אתה תקנה ברחוב באיזה דוכן שקית עם פופקורן או איזה שוהוס ויבוא אליך ילד בן שנתיים יגיד לך שהוא רעב ואם תוכל לקנות לו גם איזה שקית פופקורן.... הו אלא יבקש ממך כסף הוא ירצה לאכול.

האנשים שם מסתפקים במה שיש אבל מה שחשוב באמת זה להיות מאושרים. להינות מהטבע שיש במדינה, מאוכל שלא עולה יקר, מהחברות מהים מהנוף מהחיים.

עד גיל 24 הייתי גם כזו אפילו שחייתי בישראל תמיד הייתי שמחה ומאושרת והשמחת חיים שלי הייתה זו שמובילה אותי בדרכי, האופטימיות עטפה אותי והייתי מוקפת חברים ואהבה כי אנשיפ פשוט אהבו להיות בקרבתי, זה היה חסר להם כי האנשים בישראל הם לחוצים, ממורמרים ורוצים כל הזמן כסף ולכן עסוקים כל היום במרדף אחר כסף.
מאיפה יביאו יותר, איך לבזבז אותו ואיך לעזאזל אפשר להיות עצמאי במדינה כמו ישראל.
לצערי נהייתי גם כזו ואני שונאת את עצמי על זה ....



ואני רוצה לשואל אתכם- למה זה ככה?
המדינה הזו קטנה, מלאה בהסטוריה, מלאה בציונות, מלאה ביהודים שמגיעים מכל העולם כדי לחוות את הרגש הזה שאמור להיות פה בגלל ההסטוריה הכ"כ עמוקה שיש למדינה הזו......כל המלחמות כדי לכבוש אותה כל המלחמות שקורות עד היופ ובמקום שנהיה כולנו מאוחדים מאושרים שהצלחנו להגיע למדינה הזו, מאושרים שאנחנו כאן ומוגנים כי זה שלנו. במקום שנהנה ממה שיש לנו ביד- אנחנו רק מחפשים לרצות עוד, מחפשים להתלונן, מחפשים לרמוס אחד את השני.
כל היום כסף כסף כסף כסף. למה? למה ישראלים כאלה? למה יהודים כאלה?
למה אי אפשר להיות מאושר פה?


שבת שלום 
1 תגובות
המסע שלי......
29/10/2016 15:49
juli
צבא, התבגרות, משפחה, הישרדות, סבל, חברים
אתה יכול להיות מוקף באנשים ועדיין להרגיש לבד, ובו זמנית להיות ליד אדם אחד ומיוחד ולהרגיש המון חום ואהבה!

הגיע יום הגיוס שלי.
הייתי מורעלת כ"כ לפני וביום הגיוס לא ישנתי כל הלילה, החברה הכי טובה שלי הגיעה מאילת כדי להיות איתי ביום של הגיוס וכל החברים עטפו אותי באהבה. ביום של הגיוס אבא שלי בא עם אחי לאסוף אותי ואת חברה שלי לבית החייל שם חיכו האוטובוסים שלקחו אותנו לבק"ום.
בכיתי כמו שלא בכיתי המון זמן.
כל החרטות הציפו אותי, לא הבנתי למה עשיתי את הבחירה הזו, הייתי לחוצה כ"כ שפשוט לא הצלחתי לדבר מרוב שבכיתי.
כל החברים שלי הגיעו לגיוס שלי, המקום היה מלא בכל החברים שלי שבאו לתמוך ולהיפרד ממני ואני חיבקתי אותם ואמרתי להם באוזן- אל תתנו להן לקחת אותי. היום אני צוחקת על זה אבל כשאני חוזרת אחורה בזמן הייתי מפוחדת מאוד. אפילו אמא שלי צלצלה מברזיל ורק בכיתי לה בטלפון.

הגיע הזמן לעלות על האוטובוס, היו חמישה אוטובוסים מלאים במגוייסים חדשים ורק חמש בנות בכל האנשים הללו, אני ועוד ארבעה. כולם מיועדים למג"ב.
כשעליתי לאטובוס התיישבתי ליד בחור שאמא שלו צלצלה אליו כדי לדעת מה שלום הילדה שעלתה לאוטובוס בוכה, כל האמהות צלצלו לילדים שלהם כדי לבדוק מה איתי כי עשיתי שם ממש סצינה, לא רציתי ללכת.
ריגש אותי שכולם באו בשבילי, ריגש אותי שלמרות הכל אבא שלי ואחי היו שם, חברה שלי הגיעה מאילת ולא הפסיקה לבכות איתי....אמא שלי צלצלה. הרגשתי לראשונה שלמה מזה המון זמן ולא רציתי לאבד את זה וכנראה שזו הייתה הסיבה שכ"כ פחדתי לעלות לאוטובוס ההוא, פחדתי שתחושת השלמות הזו לא תחזור וזה היה רגע לנצור.

הגענו לבקו"ם כמובן שמיינו אותנו לבסיסים ונסענו משם לבסיס בית חורון ללילה אחד להדרכות וחלוקת מדים וכל מה היינו צריכים ויום למחרת כבר עברנו לבסיס הטירונות שלנו לארבעת החודשים הקרובים- מכמ"ש.חור אמיתי.....חור אמיתי וקר וסיוט של כל חייל.
אני לא זוכרת את הדרך לשם כי הכל היה הרים ואין דרך לזכור את הדרך לשם, אתה נוסע שעות בתוך ההרים עד שמופיע בסיס. לא היה סיכוי שמישהו יגיע לשם לביקור וגם אמרו לנו שאין סיכוי לאף אחד לברוח משם אז אם אנחנו מתכננים משהו כזה- שתדעו שזה לא יקרה.
התחלנו. זו הייתה חוויה, היו לנו שיחות היכרות בהתחלה עם הסגל, המ"מ היה מאוד חמוד והוא מאוד התחבר אליי, סיפרתי לו שאני לבד פה בארץ והוא תלה אפילו תמונה שלי במשרד שלו מרוב שהוא אהב אותי.
המ"פ היה דרוזי רשע, הוא התייחס אליי לא יפה, הוא צרח עליי ולא הביע טיפת אמפתיה. גרם לי לבכות ולאבד את הבטחון שלי.
עשינו פעילויות. הדרכות , מד"ס, מטווחים וכל מה שעושים. זה היה בנובמבר, שיא החורף והיה כ"כ קר, למרות הקור היו מעירים אותנו בארבע בבוקר למד"ס ואסור היה לנו ללבוש ארוך הצטרכנו לשים מכנס ריצה וחולצה קצרה וקפאנו מקור. אני חליתי בדלקת ריאות.
 קיבלתי שעה בבוקר לעשות אינלציה במרפאה ככולם עשו מד"ס.
אני פחדתי, הרגשתי מאוד בודדה, אנשים היו מקבלים חבילות מהמשפחה ואני אך פעם לא קיבלתי כלום, זה מה ששבר אותי.
התחלתי לעשן בטירונות...מה שסלדתי ממנו.
היו הפסקות רק למי שעישנה אז הבנות דחפו לי כל הזמן סגריות כדי שתהיה לי הפסקה ואני התחלתי לעשן פשוט.
החברה ההיא מהתיכון שהתגייסה איתי לשם התחילה לקבל חרדות ולהחליט שזה לא בשבילה והיא נורא רצתה לצאת משם אז היא עשתה לי איזושהי שטיפת מוח וגרמה לי לשנות את דעתי גם. אני לא אאשים אותה אבל היא שטפה אותי בתקופה שהייתי חלשה עם כל מה שקרה שם מבחינת ת"ש. התגעגעתי למשפחה שלי, שם חטפתי את הכאפה שאני לבד. והיה לי קשה להתמודד עם זה....
רצינו לצאת משם שתינו, ברחנו מהבסיס.

הוכחנו להם שאכן אפשרי לברוח מהבסיס הזה ובלילה כשכולן הלכו לשחת ת"ש אני וחברה שלי עלינו מהר לש"ג וחיכינו לרכב שיעבור. עבר שם רכב שיצא לכיוון ירושלים ואסף אותנו בלי יותר מדי שאלות. אנחנו היינו בשקט, הגענו לתחנה המרכזית בירושלים בלילה, עלינו על אוטובוס וחזרנו הבייתה.
לא היה בי פחד, הרגשנו הקלה מיידית כשהגענו הבייתה.
חברים של באו אליי, אני הייתי הראשונה להתגייס וכולם באו כי התגעגעו אליי.....ישנו אצלי והיו איתי כל הזמן.
אחרי כמה ימים המ"מ שלי הגיע אליי הבייתה עם ניידת של מג"ב. הוא דפק בדלת וכשהשותפה שלי שאלה מי זה הוא אמר את השם שלו ואני קפאתי במקום. ישר צלצלתי לידיד שלי שהיה גר קרוב ואמרתי לו שיבוא מיד כי אני מפחדת. והוא בא עם עוד חבר והיו איתי כשהמ"מ נכנס לבית.
הוא התיישב והסביר לי שהוא מבין אותי אבל אם אני לא יחזור איתו לבסיס עכשיו הוא יכניס אותי למעצר עם תיק פלילי ולא מתאים לילדה בגילי תיק פלילי במשטרה. הוא נורא הפחיד אותי ואני עם התמימות שלי עליתי איתו לניידת ומשם נסענו לבית של חברה שלי.
הם לקחו את שתינו בחזרה לבסיס, חברה שלי הלכה לקב"ן ויצאה מהצבא על פרופיל נפשי ואני כבר הייתי כ"כ מבולבלת ושבורה שהורדתי פרופיל עקב בעיות ת"ש לפרופיל נמוך יותר מ97 והועברתי משם לבסיס חימוש בבאר שבע והפכתי לג'ובניקית שלא עושה כלום.

התאכזבתי מאוד מעצמי!
נלחמתי כ"כ כדי להיות לוחמת וכשקיבלתי את מה שרציתי יצאתי משם בגלל שנחלשתי נפשית. אני  הייתי ממורמרת כל השירות שלי בגלל זה. הרגשתי שמתייחסים אליי רע כי ג'ובניקים לא עושים כלום וזה לא מה שרציתי מהשירות שלי, אני נשארתי לבד בארץ ישראל בגלל הצבא, אני רציתי לדרת רציתי להיות מסופקת מהשירות.
הגעתי לבסיס, לא הכירו בי כחיילת בודדה, נלחמתי בשיניים שלי כדי שיאשרו לי את החייל בודד ואקבל עזרה אבל היה נורא קשה להוציא אפילו אישור עבודה. הם עשו לי את המוות עד שנאלצתי יום אחד לדפוק נפקדות.
הלכתי הבייתה יום אחד ולא חזרתי לבסיס, הייתי 30 יום בבית, המפקד שלי הגיע ואני אמרתי לו שאני לא חוזרת לבסיס עד שלא מאשרים לי את החייל בודד. יום לפני שהפכתי לעריקה חזרתי לבסיס, הגעתי לבסיס עם תיק מאוד גדול כי ידעתי שאני אקבל עונש ואצטרך ללכת לכלא לפחות לחודש. הייתי מוכנה לזה.
הגעתי לבסיס, העמידו אותי למשפט מול מפקד הבסיס והוא החליט לשלוח אותי לכלא, נתן לי עונש של 28 ימי ריתוק בבסיס. הרס"ר שלי התעצבן כי הוא שנא אותי, הוא ממש רצה שאני אקבל כלא.
באותו לילה ראשון בכיתי המון, לא רציתי לישון בבסיס הזה רציתי לחזור הבייתה לחברים שלי, החבר שהיה לי אז בזמנו בא לקחת אותי ואני הלכתי הבייתה וחזרתי על הבוקר, אף אחד לא ידע שברחתי ואז העלו אותי לעוד שיחה עם המב"ס והוא ביטל לי את הריתוק.
הייתי כ"כ שמחה!!!! כולם שנאו אותי בבסיס הזה- כל המפקדים הכוונה. הייתי ילדה שעומדת על שלה, לא היה לי מי שיגן עליי ונאלצתי להתגונן בעצמי מאנשים שניסו להזיק לי כי ידעו אני לבד כאן.
 ניסיתי בכל הכוח לעבור לבסיס אחר כי לא רציתי להישאר בבסיס הזה, ולבסוף הכריחו אותי לצאת מהצבא עקב בעיות ת"ש. אני מאוד התבאסתי, כי הם הבטיחו לי שאם אסכים לחתום על טופס יציאה מהצבא אפילו שלא ה סכמתי לזה הם הבטיחו שאקבל את כל התנאים ואת המענק ולא קיבלתי כלום. הם שיקרו לי רק כדי שאחתום על הטופס ואני לא רציתי לצאת מהצבא. אני סך הכל רציתי שיתנו לי את מה שהגיע לי, וזו עזרה כדי שאוכל להתקיים.
תראו מזה.....נלחמתי כדי להיות לוחמת, הייתי הכי מורעלת בעולם ולבסוף הוציאו אותי מהצבא בגלל בעיות ת"ש- משמע- בגלל שהייתי פה לבד והייתי צריכה הכוונה.
אני כועסת על המערך הזה שנקרא צבא והלוואי ויכולתי לסלוח להם על כל הסבל עברתי בשירות שלי.
אבל אחרי שיצאתי מהצבא החיים שלי הסתדרו יותר כי יכולתי לעבוד ולהביא כסף הבייתה.



0 תגובות
רוצים להצליח? גם אני:-)
26/10/2016 18:53
juli
הצלחה, אהבה, פרגון, חברים, ברזיל, חנויות, בנות
פתחתי עסק!

תמיד ידעתי שעד גיל 30 כבר יהיה לי עסק משלי, הון עצמי, בית והמון רעב להצלחה.
אני אוטוטו שם מבחינת הגיל אבל מבחינת ההישגים לא הספקתי לעשות שומדבר ממה שתכננתי. הכל נהיה קשה כ"כ פה במדינה שאני מרגישה שאני רצה סביב מעגל של רגליים שרק רוצות להכשיל אותי, ואם לא הבנתם אז הרגליים הן המדינה.

אז החלטתי ביחד עם בן זוגי לקחת סיכון וללכת על הכל!
טסנו לברזיל לבקר את אמא שלי ושנינו איבדנו את העבודות שלנו, כל אחד מהסיבות שלו אבל א אחד לא התכוון לעזוב את העבודות- הנסיבות הביאו אותנו לצעד הזה.
פתחתנו אתר באינטרנט של בגדי ים מברזיל אשר מעוצבים ע"ידנו ומיוצרים בברזיל. אנחנו מייבאים אותם משם באיכות מעולה שרק מי שמבין בבדים ובאיכויות יכול להעיד.

לצערנו...בימינו בנות נוטות לרכוש מוצרים לא איכותיים בכמויות גדולות בגלל המחיר וזה קצת מכשיל מכיוון שאפילו שאנחנו מוכרים את המוצרים בעלות נמוכה עדיין יש המעדיפות את סין.
למה?
פעם היינו קונות באיכות גבוה שנשמר לאורך זמן, היום עניין האיכות אבד ומה שחשוב זה הכמות והנראות לאף אחד לא באמת אכפת כמה זמן המוצר יחזיק אצלו אלא שיהיו לו מגוון רחב.

אז אני פונה אליכם ואליכן- אני בחורה צעירה שמאמינה באיכות, מאמינה במוצרים שלי וברצון של אנשים צעירים ולא רק צעירים להצליח במדינה הקטנה שלנו. יש לנו כ"כ הרבה רעיונות להצלחה אבל המכשולים בדרך לפעמים מורידים לנו את האוויר. הכי חשוב שנשמור על המורל ונפרגן אחד לשניה כדי שנוכל כולנו לתת יד להצלחה אחד של השניה:-)
האתר שלנו מופיע בצד השמאלי של הבלוג שלי והוא נקרא ג'וליאנה- על שמי:-)
תכנסו תציצו ולכו תדעו.....אולי תתאהבו!!!!
מבטיחה לכם ולכן שהמוצרים שלנו באיכות הכי גבוהה שיש וכאלה תמצאו רק בחנויות יוקרה פה בארץ שמגבילות את הרוכשות מבחינה כלכלית. אצלנו המחירים מותאמים לכל כיס , יושבים נהדר על הגוף והבטחה- המוצרים יישמרו להרבה מאוד זמן!

תודה על הפרגון חבר'ה ושנעשה ונצליח!!!
אמן:-)
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
Juliana בגדי ים
Julianabr fashion

מוזמנים לתת הצצה לאתר הברזילאי שלי ולהתרשם מדגמים שאני עיצבתי:-)
דברים להגשים עד גיל 30
•  צניחה חופשית
•  צלילה
•  להפסיק לעשן
•  להתמיד בכתיבת הספר
•  לטייל בעולם
•  להגר למדינה אחרת****
•  לעשות קורס כלשהו
•  לעשות פוני בשיער