עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

juli

חברים
YN71smooth criminalGhost DogDo what I wantJennyמאור ג'יגלבה
חן חן חןIM AL
אוויר לנשימה-מוזיקה
המסע שלי
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
ג'וני הכלבלב המופלא:-)

המסע שלי......

18/10/2016 19:04
juli
משפחה, כאב, חיים, געגוע, אכזבה, הישרדות, אהבה
אני מכירה את עצמי הכי טוב. 
אנשים שמכירים אותי מהעבר מכירים את האופי שלי אבל אלה שנכנסים לחיי ברגעים אלה ממש מכירים מישהי אחרת שאני בעצמי לא מכירה.
אני לא חושבת שבגלל שהתבגרתי נהייתי יותר רצינית ומרירה, תמיד הייתי ילדה בוגרת , עקב הנסיבות התבגרתי די מהר אבל הרוח החופשיה שלי תמיד הייתה והיא עדיין קיימת אבל כרגע בשלב זה של החיים שלי היא קצת נחה.

בתקופה שאחי טס לברזיל חשבתי שגם הוא לא יחזור, זה השלב שבו התחלתי לאבד טיפה אמון באנשים אבל אפילו לא שמתי לב לזה. הייתי נורא חשופה, לא התביישתי במה שקרה לי אבל גם לא רצתי לספר לכל אחד. פשוט חייתי את החיים שלי ברגיל ורק כשצץ רגע שנאלצתי לספר אז שיתפתי.
אנשים תמיד היו מופתעים מהסיפור שלי, היה משפט שתמיד הייתי שומעת מאנשים כשסיפרתי להם שאמא שלי עזבה ואני לבד בארץ- "וואו לא רואים עלייך!!! את כ"כ מלאה בשמחת חיים שאם לא היית מספרת בחיים לא הייתי יודע שככה את חיה". התגאיתי בעצמי בכל פעם ששמעתי את המשפט הזה.
אני עד היום גאה בעצמי!
פעם עוד הייתי שומעת משפטים כאלה אבל היום זה נראה מובן מאליו ואני רק מחפשת למי לספר את הסיפור שלי אבל אין מי שישמע, וזו כנראה הסיבה שעזבתי את המחברת והתחברתי למדיה החברתית...

אחי טס לתקופה כלשהי ואני עדיין הייתי בנתק מוחלט מאמא שלי . באיזשהו שלב היא ניסתה ליצור איתי קשר אבל אני רציתי מרחק. כל פעם שהיא צלצלה לאחי הייתי מבקשת ממנו שלא יגיד שאני לידו כי לא רציתי לדבר על מה קרה וגם לא רציתי להבליג כאילו כלום לא קרה אז העדפתי להדחיק קצת כדי שזה לא יעשה לי רע. בדיעבד, אולי הייתי צריכה כן לדבר עם המשפחה שלי על הנושא הזה ואז זה לא היה תוקף אותי עכשיו אבל אני מאמינה שהכל לטובה וסה"כ הייתה לי אחלה התבגרות ונהניתי מכל רגע. 
כשאחי חזר מברזיל הוא הביא איתו כמה מתנות שאמא שלי שלחה איתו ואני לא סירבתי לקחת כי למרות הכל כן היה לי כבוד לאמא שלי ועמוק בלב היה לי מאוד חסר הקשר איתה.
כשההורים שלי התגרשו ואמא שלי עזבה לתקופה של חצי שנה היא ניתקה קשר לחלוטין ממני ומאחי וכמובן מאבא שלי. אחותי אז עברה לגור בפנימייה בקיבוץ יד מרדכי כי היא לא אהבה את אבא שלי כ"כ (אנחנו לא מאותו אבא) ורק איתה אמא שלי הייתה בקשר. אני לא הייתי ילדה קנאית אבל כשאני מסתכלת אחורה אני מרגישה קצת נחותה.
אני לא יודעת למה הכל תוקף אותי דווקא בגיל הזה שהכל אמור להיות כבר מאחוריי, אבל איפשהו זה עוקץ אותי שעם אחים שלי אמא שלי מנהלת קשר אחר. אולי אני טועה ולא רואה נכון ואולי אני עדיין נוטרת סוג של טינה כלפייה למרות שאני מאוד משתדלת שלא כי אני באמת רוצה לשים את הכל מאחורי, אבל לפעמים אני מרגישה כאילו אחים שלי מקבלים יחס אחר ותמיד זה היה ככה.
לא משנה....
בתקופה הזו היה מופעל עליי המון לחץ אבל הוא לא היה כ"כ מורגש כי כל הזמן רציתי להיות עסוקה. לא נתתי לעצמי זמן מנוחה כדי לא לשקוע במחשבות. אז משמונה בבוקר ועד ארבע עבדתי בשווארמה ואז בארבע נסעתי ללימודים עד שמונה בערב ובשמונה בערב הייתי חוזרת לעבודה עד חצות ולפעמים זה היה נמשך עד אחת בלילה...
קיבלתי אישור מיוחד להגיע לבית ההוא באיחור בגלל שהייתי הילדה היחידה שעבדה שם והם כיבדו את הבקשה שלי- אחרי תחנונים רבים.
 בימי שני חמישי שישי ומוצ"ש הייתי מבלה עם חברים שלי במועדון שנורא אהבנו לבלות בו. אז ישר אחרי העבודה הייתי חוזרת הביתה, מתקלחת מתארגנת ויוצאת לבלות. עד השעות הקטנות של הלילה ואז משם ישר לעבודה.
אלה היו החיים שלי.
אם אתם תוהים לעצמכם - מה ילדה בגילך עשתה בלילות במועדונים אז הריני לענות לכם על התהייה- ביליתי.

לא עישנתי סיגריות, לא עישנתי סמים, שתיתי קצת אלכוהול אבל בעיקר רקדתי....רקדתי עד השעות הקטנות של הלילה ופשוט פרקתי את כל מה שהיה לי בפנים. וזה עשה לי טוב.
יש אנשים שהולכים לעשן סמים כדי לברוח למקום אחר, או כאלה שעושים דברים אחרים אבל התרפיה שלי הייתה רחוקה מהבעיות, מהבית שגרתי בו, מהמשפחה..גם מהחברים כי במועדון הייתי הולכת לצד ופשוט רוקדת. חברים שלי נהגו להסתובב להכיר בחורות ובחורים אבל אני יצאתי לשם בשביל מטרה אחת- רציתי לרקוד!

זה חסר לי היום......אני בת 29 גרה במרכז בקושי יוצאת לבלות. לא רק שהכל יקר פה פי כמה אבל האווירה אחרת, האנשים שונים וכל החברים שלי לא פה איתי וכן חברים שלי היו כמו משפחה בשבילי.

בדירה של הרווחה הייתה עו"ס שאילצה אותי לפגוש אותה פעם בשבוע כדי לדבר על הבעיות. אני יודעת שזה היה כביכול "לטובתי" אבל אני הרגשתי שזה מאולץ מדי ואין לי שום נושא שיחה איתה ולא רציתי את הקירבה הזו אליה. היא הייתה מכריחה אותי להיפגש איתה ומכריחה אותי לדבר על אבא שלי ועל אמא שלי ואני שנאתי את זה. לא רציתי להיפתח אליה, הייתי מאוד חשופה ופתוחה עם החברים שלי והסביבה שאהבתי אבל איתה לא רציתי לדבר על זה כי השיחות תמיד היו מדכאות והיא הייתה מנסה כל הזמן לגרום לי לבכות ואני לא רציתי. רציתי לחיות!!
לא רציתי לבכות, לא רציתי ליפול לדיכאון, לא רציתי שירחמו עליי- כי לא הייתה סיבה!
מה שקרה יכל לקרות לכל אחד ואחת וכל אחד בוחר את הדרך שלו להתמודד עם המצבים האלה. אם הייתי בחורה שמידרדרת למקומות לא טובים הייתי מבינה את הלחץ מצידה אבל הייתי ילדה טובה ולא הרגשתי צורך להתעלקות הזו מצידה.
באיזשהו שלב היא כבר התנהגה אליי נורא מגעיל. היא הייתה צועקת עליי ומדברת אליי לא יפה בגלל שסירבתי להיפתח אליה. אני לא אהבתי אותה וממש רציתי שיחליפו לי אותה או שיפסיקו עם המפגשים האלה כי זה תמיד הוביל אות י למקום פחות טוב.
ביום הולדת 18 שלי, הייתי בלימודים וקיבלתי טלפון מאותה עו"ס. יצאתי החוצה כדי לענות לה והיא אמרה לי שהיום אני בת 18 ואני כבר חוקית לפי החוק לכן אני צריכה לעזוב את הדירה ומהיום אני בכוחות עצמי.
אני לא אשכח את היום הזה.

זו הייתה הפעם הראשונה שהתפרצתי בבכי. נעלתי את עצמי בשירותים ופשוט בכיתי כי הרגשתי חסרת אונים. לא הבנתי איך מתנהלת המדינה הזו, איך זורקים ילדה בת 18 לרחוב?
כל הבחורות שגרו איתי היו מעל גיל 20. למה דווקא אליי מתייחסים ככה? הייתי ילדה טובה, עבדתי ולמדתי, אז למה?
רק מי שלא מתנהג בסדר זכאית לקורת גג?
העיפו אותי מהדירה כמה ימים אחרי בגלל שממש התחננתי שיתנו לי עוד כמה ימים עד שאמצא מקום אחר להיות בו.
בתקופה ההיא לא הייתי בקשר עם אבא שלי גם. הוא הרגיש רע על איך שהוא דיבר אליי כשאמא שלי עזבה וצלצלתי אליו שכל פעם הוא היה מנסה ליצור איתי קשר וכשלא  הצליח הוא פנה לעו"ס ההיא כדי שנקיים מפגש. וכמובן כנגד רצוני הכריחו אותי להגיע למפגשים ושם הוא הצטייר כמלאך שרק רוצה לעזור ולהביא לי דמי כיס שסירבתי כמובן לקחת!!
אחרי הרבה נסיונות הם פנו למנהל שלי בבית ספר האקסטרני, וא ממש אהב אותי והוא איש טוב, נחמד שאכפת לו מכל הילדים שלמדו שם (כולם היו ילדים עם מצוקה). הוא דיבר איתי ושכנע אותי להגיע למפגש שכלל אותי את אחי את העו"סית ועוד 3 עו"סיות, המנהל שלי ואבא שלי. הם רצו לחקור את המקרה שלנו אז הביאו עוד כמה עובדות סוציאליות שידחפו לחיים שלי.
ישבנו במעגל.
אני הייתי אכולת כעס ושנאה כלפיי אבא שלי וכל המערכת הזו שנקראת "רווחה" וניסיתי לבלוע את הרוק בשביל אחי ומנהל הבית ספר שלנ שידע שאני ילדה טובה שלא מתפרצת!!
הם אמרו לאבא שלי לדבר, להגיד מה שיש לו והוא דיבר ואמר שהוא רוצה קשר איתו ובלה בלה בלה בלה אני לא הקשבתי בכלל כי הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ בכל רגע מרוב שכעסתי על האיש הזה.
הם לא נתנו לי לדבר...
ואז התפרצתי...

צעקתי ובכיתי תוך כדי, הייתה לי התמוטטות עצבים בפעם השניה מאז שאמא שלי עזבה.
אמרתי לו שאני שונאת אותו מול כולם, שהוא לא אבא בשבילי, שבגללו ובגללה אני עוברת את מה שאני עוברת והם הרסו לי את החיים!!!
הוצאתי את כל מה שהיה לי בפנים וראיתי דמעות בעיניים שלו ובשל אחי שלא יכולתי לראות את זה. יצאתי מהחדר וברחתי משם.
ה היה יום לא קל עבורי. תמיד הרגשתי צורך לספוג את כל מה שאני מרגישה כדי שאחי לא יצטרך לסבול ולראות אותי סובלת. ביום הזה פשוט חשבתי על עצמי..... ואחר כך המצפון תקף אותי.
לצערי הראש שלי לא זוכר רק את הדברים הטובים שקרו לי בחיים בכלל ובפרט עם המשפחה שלי. יש לנו המון רגעים טובים..המון.
אבל אני זוכרת הרבה רגעים לא טובים ולא משנה כמה זמן יעבור...אני תמיד אתרגש ואזיל דמעות רבות כשאזכר בחיים שלנו.



הדסIM ALJennyDo what I wantYN71
הדס
18/10/2016 20:25
כאילו סיפרת גם את הסיפור שלי, מדהים.
מתחברת לכל מילה במילה ובעיקר על גיל 18.
אותה גברת בשינוי אדרת על הנטישה שהגיע הגיל הרשמי
לעזוב את הבית
הכי כואב לי שאת כל כך חרוצה והיית צריכה לאכול את כל השיט.
אבל אני יגיד לך משפט נכון שהתחלתי להבין לאחרונה-
אלוהים נותן דברים קשים רק למי שמסוגל לעבור אותם
ואת חזקה. אל תתייאשי לעולם!
IM AL
18/10/2016 21:43
קראתי את כל מה שכתבת, זה פשוט בלתי נתפס השרירותיות הזו בה לילדה יכולים להתפרק החיים.
מלא הערצה לך על כך שהצלחת לשרוד!
להבנתי מרבית האנשים היו נופלים בצורה כזו או אחרת.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
Juliana בגדי ים
Julianabr fashion

מוזמנים לתת הצצה לאתר הברזילאי שלי ולהתרשם מדגמים שאני עיצבתי:-)
דברים להגשים עד גיל 30
•  צניחה חופשית
•  צלילה
•  להפסיק לעשן
•  להתמיד בכתיבת הספר
•  לטייל בעולם
•  להגר למדינה אחרת****
•  לעשות קורס כלשהו
•  לעשות פוני בשיער