עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

juli

חברים
YN71smooth criminalGhost DogDo what I wantJennyמאור ג'יגלבה
חן חן חןIM AL
אוויר לנשימה-מוזיקה
המסע שלי
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
ג'וני הכלבלב המופלא:-)

המסע שלי......

22/10/2016 21:24
juli
גאווה, חלומות, הצלחה, משפחה, אהבה, אמונה
גיל 17, עד כה הספקתי לעבור עלייה לארץ חדשה, המון מעברים של בתי ספר וערים שונות, החלפת חברים בתדירות גבוהה, מחייה רק עם אבא ואחי כאשר אחותי עוברת לפנימייה ואמא שלי מחליטה לקחת פסק זמן מהחיים, חזרה של אמא עזיבה של אבא, עוד מעברי דירה ובתי ספר, מריבה קשה של הורים בבית משפט ונדידה מבית לבית  עד שיחליטו סופית איפה נישאר, נטישה של אמא, מעבר לטיפול הרווחה, ניתוק קשר עם כל המשפחה, עבודה, לימודים.... ועכשיו הגיע גם הרגע של הצבא.

בגיל 16, כשאמא שלי עוד הייתה בארץ, קיבלתי צו ראשון. התרגשתי והתלהבתי מהרגע הזה.
יש דברים שלא שוכחים ואני זוכרת את היום ההוא בצו הראשון לשכת גיוס באר שבע. היה לי כיף, הרגשתי מעולה! ידעתי כבר מה אני רוצה לעשות רק חיכיתי לרגע הנכון.
אחרי שאמא שלי עזבה ועוד כשגרתי עם הבנות ההן בבית המצוקה קיבלתי מכתב עם מנילה.
וואלה פתחתי אותה והתאכזבתי. קיבלתי תפקידים פקידותיים ולא מעניינים והרגשתי שאם אני הולכת להתגייס ואחרי כל מה שעברתי אני אקבל את מה שאני רוצה!
ומה שרציתי היה לוחמה. היה בי רעל כזה, המון מוטיבציה, רציתי להיות לוחמת, ביררתי, התייעצתי והחלטתי שבא לי על קרק"ל.
אחותי הייתה בנח"ל בצבא, עשתה שנת שירות ומאוד אהבה את השירות שלה. אני רציתי להיות בנח"ל גם ואמרתי לעצמי- אני אקבל את זה ויהי מה!
כתבתי מכתב שבו אני מבקשת שיתנו לי לפחות לעשות גיבוש ללוחמה ושם יחליטו אם אני מתאימה אבל שיתנו לי את האופציה הזו כי אני לא רואה את עצמי עושה שומדבר אחר ומבחינתי לא בא בחשבון להיות פקידה בצבא. שלחתי את המכתב...
אחרי תקופה של כחודשיים בערך קיבלתי תשובה שמאוד איכזבה אותי- תשובה שלילית ושוב פעם אותה המנילה עם אותם התפקידים. הרגשתי אכזבה... אמרתי לעצמי שלא אתפשר ולא איכנע אני אהיה לוחמת!
שלחתי עוד מכתב...ושוב התשובה הייתה שלילית. אני אגיד לכם שהצביטה בלב הייתה קשה אבל לא הרשיתי לעצמי לוותר על זה. אני בחורה שיודעת מה היא רוצה וכשאני רוצה משהו שומדבר לא יעמוד בדרכי וזה מדהים אותי כל פעם מחדש- אני תמיד משיגה את מבוקשי, לא משנה מה הדבר שאני חושקת בו- אני משיגה אותו.
וכך היה.... שלחתי את המכתב השלישי והתבטאתי נורא יפה. הסברתי את השתלשלות הדברים מאז שעליתי לארץ, הסברתי שאני לבד בארץ ואין דבר אחר שיכול להשלים אותי ואני צריכה את זה ורוצה את זה למעני ולמען המדינה, לא הרפיתי.

הפעם לקח יותר זמן.... חיכיתי כ"כ לתשובה הזו. סיפרתי לכולם, התפללתי שאקבל תשובה חיובית אבל המכתב לא הגיע ובאיזשהו שלב כבר התחלתי להרגיש שהוא גם לא יגיע יותר.
יום אחד, חזרתי הבייתה מהלימודים וראיתי שמחכה לי מכתב אצל השומר של הבניין. זה היה מכתב מצה"ל.
פתחתי את המכתב במעלית וראיתי מכתב שהוריד לי דמעות מהעיניים.
היה זה זימון ליומיים גיבוש בבסיס הטירונות זיקים שבדרום- גיבוש ללוחמה!!!!
בתוך המעלית, הייתי לבד, צרחתי יש!!!! כל כך חזק שיש מצב שהמעלית רעדה קצת. בכיתי וקפצתי איזה חצי שעה מחוץ לדירה עד שנרגעתי ופתחתי אותה.
אני שמרתי את המכתב הזה עד לא מזמן.......הוא נעלם לי עם כל המעברים אבל זה היה אחד הרגעים היותר טובים שהיו לי.
הרגשתי סיפוק שאי אפשר לתאר, לא רק שקיבלתי את מה שרציתי אלא שה' לא נתן לי להתייאש אפילו לא לרגע.

אני לא יודעת למה היום הכל נהיה יותר קשה. חשבתי שעם הזמן החיים ובכלל הכל, יעשה יותר קל בגלל כל הדברים שעברתי והקשיים שנאלצתי לשרוד. חשבתי שאגיע לגיל 30 חזקה ואיתנה, מסוגלת להתמודד עם כל העולם וכל דבר שיעמוד בדרכי, אני תמיד אומרת את זה לעצמי אבל נראה כאילו הכל נהיה הרבה יותר קשה. אם הייתי צריכה לעבור את הכל מהתחלה בגיל שאני נמצאת בו היום לא יודעת להגיד אם הייתי מצליחה, או לפחות מצליחה לשמור על השפיות שלי.



הגיע יום הגיבוש שלי.
לא ישנתי יומיים לפני מרוב התרגשות!
יום הגיבוש היה כשעזבתי את הדירה ההיא עם המצוקתיות וכבר התגוררתי בדירת חדר לבד.
חברים שלי ליוו אותי לבסיס ומשם הייתי בכוחות עצמי. להפתעתי גיליתי שחברה מהתיכון גם הייתה שם וההקלה הייתה רבה. כולם הסתכלו עליי מוזר מכיוון שרוב הבחורות שהיו שם היו יותר "רולות" ממני. אמרו לי שאני עדינה מדי לזה ואני בטוח לא אשרוד ולא אעבור את היומיים האלה ואולי כדאי שאוותר מראש. אני צחקתי להם בפנים, אנשים לא מבינים שלהגיד לי דבר כזה רק גורם לי לרצות את זה יותר.
היו לנו כל מיני פעילויות , הכרות וחלוקת מדים, בדיקות אצל רופא וכאלה.... ואז הגיע השלב הפיזי.
עשינו ריצה של כמה אלפי קילומטרים במדידת זמן, מסע אלונקה ששבר אותי פיזית.
הייתי הכי גבוהה שם וכל המשקל נפל על הכתפיים שלי וזה היה מסע ארוך של כמה שעות. בסוף היה לי שטף דם בכתפיים ובכלל בבטן ובכל הגוף.
עשינו הרבה מאוד פעילויות פיזיות ביומיים האלה והפעילות האחרונה והכי קשה הייתה מסע זחילה בשדה קוצים. הרגו אותי....
ביום למחרת קמנו עשינו עוד כמה דברים ואז לקחו אותנו לדירוג. היינו צריכות לדרג לפי סדר עולה מהעדיפות הגבוהה לנמוכה איפה הייתי רוצה להיות. וכמובן שהיו לנו מפקדות מנ"ט, קרק"ל, מג"ב ועוד איזה משהו.
דירגתי מג"ב מקום ראשון וקרק"ל מקום שני, משום מה ביומיים האלה הרגשתי שבמג"ב אני ארגיש יותר בבית.

חזרתי הבייתה עם כתמים ענקיים של שטפי דם בכל הגוף. הייתי כ"כ גאה בסימנים האלה שלא רציתי שייעלמו לי.
כל מכר שנתקל בדרכי זה לראות איזה סימן שטף דם מרוב הגאווה שחשתי בגוף. הכך כאב לי אבל הסיפוק היה מטורף!
אחרי כמה חודשים קיבלתי מכתב שהתקבלתי למג"ב ותאריך הגיוס שלי הוא ה29/1/05. מסתבר שאני והחברה שלי התגייסנו באותו יום למג"ב:-)

IM ALJennyYN71
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
Juliana בגדי ים
Julianabr fashion

מוזמנים לתת הצצה לאתר הברזילאי שלי ולהתרשם מדגמים שאני עיצבתי:-)
דברים להגשים עד גיל 30
•  צניחה חופשית
•  צלילה
•  להפסיק לעשן
•  להתמיד בכתיבת הספר
•  לטייל בעולם
•  להגר למדינה אחרת****
•  לעשות קורס כלשהו
•  לעשות פוני בשיער