עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

juli

חברים
YN71smooth criminalGhost DogDo what I wantJennyמאור ג'יגלבה
חן חן חןIM AL
אוויר לנשימה-מוזיקה
המסע שלי
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
ג'וני הכלבלב המופלא:-)

המסע שלי......

29/10/2016 15:49
juli
צבא, התבגרות, משפחה, הישרדות, סבל, חברים
אתה יכול להיות מוקף באנשים ועדיין להרגיש לבד, ובו זמנית להיות ליד אדם אחד ומיוחד ולהרגיש המון חום ואהבה!

הגיע יום הגיוס שלי.
הייתי מורעלת כ"כ לפני וביום הגיוס לא ישנתי כל הלילה, החברה הכי טובה שלי הגיעה מאילת כדי להיות איתי ביום של הגיוס וכל החברים עטפו אותי באהבה. ביום של הגיוס אבא שלי בא עם אחי לאסוף אותי ואת חברה שלי לבית החייל שם חיכו האוטובוסים שלקחו אותנו לבק"ום.
בכיתי כמו שלא בכיתי המון זמן.
כל החרטות הציפו אותי, לא הבנתי למה עשיתי את הבחירה הזו, הייתי לחוצה כ"כ שפשוט לא הצלחתי לדבר מרוב שבכיתי.
כל החברים שלי הגיעו לגיוס שלי, המקום היה מלא בכל החברים שלי שבאו לתמוך ולהיפרד ממני ואני חיבקתי אותם ואמרתי להם באוזן- אל תתנו להן לקחת אותי. היום אני צוחקת על זה אבל כשאני חוזרת אחורה בזמן הייתי מפוחדת מאוד. אפילו אמא שלי צלצלה מברזיל ורק בכיתי לה בטלפון.

הגיע הזמן לעלות על האוטובוס, היו חמישה אוטובוסים מלאים במגוייסים חדשים ורק חמש בנות בכל האנשים הללו, אני ועוד ארבעה. כולם מיועדים למג"ב.
כשעליתי לאטובוס התיישבתי ליד בחור שאמא שלו צלצלה אליו כדי לדעת מה שלום הילדה שעלתה לאוטובוס בוכה, כל האמהות צלצלו לילדים שלהם כדי לבדוק מה איתי כי עשיתי שם ממש סצינה, לא רציתי ללכת.
ריגש אותי שכולם באו בשבילי, ריגש אותי שלמרות הכל אבא שלי ואחי היו שם, חברה שלי הגיעה מאילת ולא הפסיקה לבכות איתי....אמא שלי צלצלה. הרגשתי לראשונה שלמה מזה המון זמן ולא רציתי לאבד את זה וכנראה שזו הייתה הסיבה שכ"כ פחדתי לעלות לאוטובוס ההוא, פחדתי שתחושת השלמות הזו לא תחזור וזה היה רגע לנצור.

הגענו לבקו"ם כמובן שמיינו אותנו לבסיסים ונסענו משם לבסיס בית חורון ללילה אחד להדרכות וחלוקת מדים וכל מה היינו צריכים ויום למחרת כבר עברנו לבסיס הטירונות שלנו לארבעת החודשים הקרובים- מכמ"ש.חור אמיתי.....חור אמיתי וקר וסיוט של כל חייל.
אני לא זוכרת את הדרך לשם כי הכל היה הרים ואין דרך לזכור את הדרך לשם, אתה נוסע שעות בתוך ההרים עד שמופיע בסיס. לא היה סיכוי שמישהו יגיע לשם לביקור וגם אמרו לנו שאין סיכוי לאף אחד לברוח משם אז אם אנחנו מתכננים משהו כזה- שתדעו שזה לא יקרה.
התחלנו. זו הייתה חוויה, היו לנו שיחות היכרות בהתחלה עם הסגל, המ"מ היה מאוד חמוד והוא מאוד התחבר אליי, סיפרתי לו שאני לבד פה בארץ והוא תלה אפילו תמונה שלי במשרד שלו מרוב שהוא אהב אותי.
המ"פ היה דרוזי רשע, הוא התייחס אליי לא יפה, הוא צרח עליי ולא הביע טיפת אמפתיה. גרם לי לבכות ולאבד את הבטחון שלי.
עשינו פעילויות. הדרכות , מד"ס, מטווחים וכל מה שעושים. זה היה בנובמבר, שיא החורף והיה כ"כ קר, למרות הקור היו מעירים אותנו בארבע בבוקר למד"ס ואסור היה לנו ללבוש ארוך הצטרכנו לשים מכנס ריצה וחולצה קצרה וקפאנו מקור. אני חליתי בדלקת ריאות.
 קיבלתי שעה בבוקר לעשות אינלציה במרפאה ככולם עשו מד"ס.
אני פחדתי, הרגשתי מאוד בודדה, אנשים היו מקבלים חבילות מהמשפחה ואני אך פעם לא קיבלתי כלום, זה מה ששבר אותי.
התחלתי לעשן בטירונות...מה שסלדתי ממנו.
היו הפסקות רק למי שעישנה אז הבנות דחפו לי כל הזמן סגריות כדי שתהיה לי הפסקה ואני התחלתי לעשן פשוט.
החברה ההיא מהתיכון שהתגייסה איתי לשם התחילה לקבל חרדות ולהחליט שזה לא בשבילה והיא נורא רצתה לצאת משם אז היא עשתה לי איזושהי שטיפת מוח וגרמה לי לשנות את דעתי גם. אני לא אאשים אותה אבל היא שטפה אותי בתקופה שהייתי חלשה עם כל מה שקרה שם מבחינת ת"ש. התגעגעתי למשפחה שלי, שם חטפתי את הכאפה שאני לבד. והיה לי קשה להתמודד עם זה....
רצינו לצאת משם שתינו, ברחנו מהבסיס.

הוכחנו להם שאכן אפשרי לברוח מהבסיס הזה ובלילה כשכולן הלכו לשחת ת"ש אני וחברה שלי עלינו מהר לש"ג וחיכינו לרכב שיעבור. עבר שם רכב שיצא לכיוון ירושלים ואסף אותנו בלי יותר מדי שאלות. אנחנו היינו בשקט, הגענו לתחנה המרכזית בירושלים בלילה, עלינו על אוטובוס וחזרנו הבייתה.
לא היה בי פחד, הרגשנו הקלה מיידית כשהגענו הבייתה.
חברים של באו אליי, אני הייתי הראשונה להתגייס וכולם באו כי התגעגעו אליי.....ישנו אצלי והיו איתי כל הזמן.
אחרי כמה ימים המ"מ שלי הגיע אליי הבייתה עם ניידת של מג"ב. הוא דפק בדלת וכשהשותפה שלי שאלה מי זה הוא אמר את השם שלו ואני קפאתי במקום. ישר צלצלתי לידיד שלי שהיה גר קרוב ואמרתי לו שיבוא מיד כי אני מפחדת. והוא בא עם עוד חבר והיו איתי כשהמ"מ נכנס לבית.
הוא התיישב והסביר לי שהוא מבין אותי אבל אם אני לא יחזור איתו לבסיס עכשיו הוא יכניס אותי למעצר עם תיק פלילי ולא מתאים לילדה בגילי תיק פלילי במשטרה. הוא נורא הפחיד אותי ואני עם התמימות שלי עליתי איתו לניידת ומשם נסענו לבית של חברה שלי.
הם לקחו את שתינו בחזרה לבסיס, חברה שלי הלכה לקב"ן ויצאה מהצבא על פרופיל נפשי ואני כבר הייתי כ"כ מבולבלת ושבורה שהורדתי פרופיל עקב בעיות ת"ש לפרופיל נמוך יותר מ97 והועברתי משם לבסיס חימוש בבאר שבע והפכתי לג'ובניקית שלא עושה כלום.

התאכזבתי מאוד מעצמי!
נלחמתי כ"כ כדי להיות לוחמת וכשקיבלתי את מה שרציתי יצאתי משם בגלל שנחלשתי נפשית. אני  הייתי ממורמרת כל השירות שלי בגלל זה. הרגשתי שמתייחסים אליי רע כי ג'ובניקים לא עושים כלום וזה לא מה שרציתי מהשירות שלי, אני נשארתי לבד בארץ ישראל בגלל הצבא, אני רציתי לדרת רציתי להיות מסופקת מהשירות.
הגעתי לבסיס, לא הכירו בי כחיילת בודדה, נלחמתי בשיניים שלי כדי שיאשרו לי את החייל בודד ואקבל עזרה אבל היה נורא קשה להוציא אפילו אישור עבודה. הם עשו לי את המוות עד שנאלצתי יום אחד לדפוק נפקדות.
הלכתי הבייתה יום אחד ולא חזרתי לבסיס, הייתי 30 יום בבית, המפקד שלי הגיע ואני אמרתי לו שאני לא חוזרת לבסיס עד שלא מאשרים לי את החייל בודד. יום לפני שהפכתי לעריקה חזרתי לבסיס, הגעתי לבסיס עם תיק מאוד גדול כי ידעתי שאני אקבל עונש ואצטרך ללכת לכלא לפחות לחודש. הייתי מוכנה לזה.
הגעתי לבסיס, העמידו אותי למשפט מול מפקד הבסיס והוא החליט לשלוח אותי לכלא, נתן לי עונש של 28 ימי ריתוק בבסיס. הרס"ר שלי התעצבן כי הוא שנא אותי, הוא ממש רצה שאני אקבל כלא.
באותו לילה ראשון בכיתי המון, לא רציתי לישון בבסיס הזה רציתי לחזור הבייתה לחברים שלי, החבר שהיה לי אז בזמנו בא לקחת אותי ואני הלכתי הבייתה וחזרתי על הבוקר, אף אחד לא ידע שברחתי ואז העלו אותי לעוד שיחה עם המב"ס והוא ביטל לי את הריתוק.
הייתי כ"כ שמחה!!!! כולם שנאו אותי בבסיס הזה- כל המפקדים הכוונה. הייתי ילדה שעומדת על שלה, לא היה לי מי שיגן עליי ונאלצתי להתגונן בעצמי מאנשים שניסו להזיק לי כי ידעו אני לבד כאן.
 ניסיתי בכל הכוח לעבור לבסיס אחר כי לא רציתי להישאר בבסיס הזה, ולבסוף הכריחו אותי לצאת מהצבא עקב בעיות ת"ש. אני מאוד התבאסתי, כי הם הבטיחו לי שאם אסכים לחתום על טופס יציאה מהצבא אפילו שלא ה סכמתי לזה הם הבטיחו שאקבל את כל התנאים ואת המענק ולא קיבלתי כלום. הם שיקרו לי רק כדי שאחתום על הטופס ואני לא רציתי לצאת מהצבא. אני סך הכל רציתי שיתנו לי את מה שהגיע לי, וזו עזרה כדי שאוכל להתקיים.
תראו מזה.....נלחמתי כדי להיות לוחמת, הייתי הכי מורעלת בעולם ולבסוף הוציאו אותי מהצבא בגלל בעיות ת"ש- משמע- בגלל שהייתי פה לבד והייתי צריכה הכוונה.
אני כועסת על המערך הזה שנקרא צבא והלוואי ויכולתי לסלוח להם על כל הסבל עברתי בשירות שלי.
אבל אחרי שיצאתי מהצבא החיים שלי הסתדרו יותר כי יכולתי לעבוד ולהביא כסף הבייתה.



JennyIM ALYN71
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
Juliana בגדי ים
Julianabr fashion

מוזמנים לתת הצצה לאתר הברזילאי שלי ולהתרשם מדגמים שאני עיצבתי:-)
דברים להגשים עד גיל 30
•  צניחה חופשית
•  צלילה
•  להפסיק לעשן
•  להתמיד בכתיבת הספר
•  לטייל בעולם
•  להגר למדינה אחרת****
•  לעשות קורס כלשהו
•  לעשות פוני בשיער